מצודת דוד על ירמיהו ל״ח

1 אשר ירמיה מדבר. בהיותו בחצר המטרה היה מדבר כן אל העם הבאים שמה:

2 אל הכשדים. למסור עצמו בידם:

3 וחיה. ישאר חי:

4 לשלל. כאילו שלל נפשו להחזיקה לעצמו:

5 יומת נא. לפי שצדקיהו צוה להוציאו מן המאסר הקשה למען לא ימות לזה אמרו לו עתה יומת ומה בכך:

6 כי על כן וכו׳. ר״ל כי ראוי הוא למיתה על אשר הוא מרפה ומחליש ידי אנשי המלחמה לבל ילחמו באומץ הלב כי המה מתייאשים מן הנצחון:

7 כל העם. שאינם מאנשי המלחמה:

8 לדבר. במה שמדבר אליהם כדברים האלה:

9 איננו דורש לשלום. איננו מבקש להיות להם שלום כי אם מבקש להיות להם רע ולזה ידבר כדברים האלה למען ירפו ידיהם ויפלו ביד הכשדים:

10 כי אין המלך יוכל אתכם דבר. כאומר אתם ממרים במלך ואין לו עמכם יכולת מה למחות בידכם:

11 אל הבור מלכיהו. אל הבור של מלכיהו אשר היה בחצר המטרה:

12 וישלחו. לפי שהיה הבור עמוק לזה הורידהו על ידי חבלים:

13 ויטבע. מקצת גופו נטבע בטיט כי היה רך ולח:

14 עבד מלך. כן שמו העצמי:

15 הכושי. שהיה ככושי בעורו:

16 איש סריס. איש שר והוא בבית המלך. כששמע היה בבית המלך:

17 כי נתנו. מוסב על וישמע:

18 והמלך. ואז היה המלך יושב בשער הנקרא שער בנימין:

19 ויצא. לבוא לשער בנימין אל המלך:

20 הרעו. ר״ל כל מה שעשו את ירמיהו עשו רע ואף כי את אשר השליכוהו אל הבור:

21 וימת תחתיו. ר״ל ואם כוונתם שימות ולא יתנבא עוד להיות מרפא את ידי אנשי המלחמה עכ״ז יניחו לו והוא מעצמו ימות במקומו מפני הרעב כי אין עוד לחם בעיר:

22 קח בידך מזה. מן המקום הזה קח עמך שלשים אנשים ועל ידם תוצא את ירמיה מן הבור עד לא ימות ולפי שהיו תשושי כח מעקת הרעבון הוצרכו שלשים:

23 בידו. ר״ל עמו וברשותו:

24 אל תחת האוצר. מקום ימצא שם בגדים שחקים ובלוים:

25 בלוי סחבות. בגדים בלוים הראוים לגררם להשליכם אל החוץ:

26 ובלוי מלחים. בגדים בלוים הנשחתים:

27 וישלחם. הורידם אל ירמיה על ידי חבלים ולא זרקם למטה למען לא יטבעו בטיט גם המה:

28 תחת אצילות ידיך. כי שם החבלים תחת בית השחי להעלותו בזה ולכן צוה לו להשים שמה הבגדים הבלוים מתחת לחבלים למען לא יזיקו לו החבלים:

29 מבוא השלישי. תחת עזרת ישראל שהחיל ועזרת נשים לפניה:

30 שואל אני אותך דבר. ר״ל מה דבר ה׳ ונבואתו אשר ראית ואל תמנע מלהגיד לי דבר ה׳:

31 כי אגיד. אם אגיד וכאומר למה אגיד לך הלא לי יש סכנה בדבר וגם לך אין תועלת כי אם איעצך בדבר ה׳ הנה לא תשמע לי:

32 את הנפש הזאת. הנתונה בגוף כל אחד מאתנו:

33 את היהודים. מן היהודים אשר נטו מאז אל הכשדים:

34 פן יתנו. פן הכשדים ימסרו אותי בידם על שהקדימו להשלים עמהם והיהודים ההם יתעללו בי:

35 לא יתנו. לא ימסרוך הכשדים בידי היהודים:

36 זה הדבר. ר״ל אגיד לך דבר ה׳ וזה הדבר אשר הראני ה׳:

37 כל הנשים. נשי המלך יהויכין אשר נשארו פה ולא יצאו להמסר ביד מלך בבל בעת שיצא יהויכין:

38 מוצאות. תהיינה מוצאות:

39 והנה. הנשים ההנה תאמרנה עליך הנה הסיתו אותך אנשי שלומך הם נביאי השקר שהיה לך שלום עמהם הם הסיתו אותך לבל הכנע למלך בבל כי נבאו לך בשקר והנה יכלו לך כי נמשכת אחריהם:

40 הטבעו. הם הטבעו רגליך בבוץ ר״ל הם גרמו לך הצער הזה והמה חזרו אחור לעמוד מנגד כי אין בידם להושיעך:

41 מוציאים. יהיו מוציאים:

42 תשרוף. כאלו אתה תשרוף כי אתה הוא הגורם על שאינך יוצא להשלים עם הכשדים:

43 בדברים האלה. מה שדברתי עמך:

44 ולא תמות. ואז לא תמות ביד השרים כי כשידעו מהדברים ההם ימיתוך:

45 וכי ישמעו. ואם ישמעו אשר דברתי מה עמך וישאלוך לומר הגד לנו מה המה ולא נמיתך בעבור זה:

46 ומה. אמור לנו מה דבר לך המלך:

47 מפיל אני. מבקש הייתי לפני המלך שלא ישיב אותי אל בית יהונתן שהייתי אסור שמה בראשונה למות שם מגודל עקת המאסר:

48 ויחרישו ממנו. שתקו ממנו ולא עשו לו מאומה רע כי האמינו לו:

49 הדבר. הדברים שהיה מדבר עם המלך לא היה נשמע לשום אדם לזה האמינו לו כי לא היה מי יוכל לכחשו:

50 והיה וכו׳. ר״ל גם בעת כאשר נלכדה ירושלים היה שם ולא זז מעצמו משם: